עודכן בתאריך: 19/08/2026

קטנוע בתאילנד: הבדיקה שקובעת אם הכיסוי תקף

הקטנועים שבתמונה הם התחבורה הפשוטה ביותר להשיג בתאילנד, והם גם הסעיף הביטוחי שהכי כדאי לקרוא לפני הנסיעה. לפי דוח ארגון הבריאות העולמי על בטיחות בדרכים לשנת 2018, יותר מ-22,000 בני אדם נהרגו בתאילנד בתאונות דרכים, ו-74% מהם היו רוכבי כלי רכב דו-גלגליים ותלת-גלגליים, בעיקר אופנועים.

הרישיון הוא הפרט שקובע. משרד החוץ הבריטי מציין שחבישת קסדה היא חובה על פי חוק בתאילנד, שחלק מהקטנועים המושכרים באזורי התיירות אינם חוקיים לנסיעה בכביש, ושרכיבה בלי רישיון תקף עלולה לבטל את תוקף ביטוח הנסיעות ולמנוע תביעה לאחר תאונה. ההנחיה נכתבה לנוסעים בריטים, אבל העיקרון שמאחוריה חוזר בפוליסות: הכיסוי נגזר מכך שנהגתם כדין.

בצד הישראלי אפשר לראות את זה בנוסח פוליסה מפורסם. פוליסת מדיכלל עולמי של כלל מחריגה תאונת דרכים שבה לנוסע שנהג בכלי הרכב לא היה רישיון תקף לארץ האירוע, ומוסיפה שגם כשבמדינה שבה קרה האירוע אין צורך ברישיון לאותו כלי, הכיסוי יינתן רק אם היה בידי הנוסע רישיון ישראלי או בינלאומי תקף לסוג כלי הרכב שבו נהג. באותה פוליסה יש גם חריג לתאונה בכלי רכב שנדרש בו ביטוח חובה מקומי ולא נערך.

שאר החברות מנסחות את הסעיף בדרכן, וההגדרות והתנאים נקבעים בפוליסה ומשתנים בין החברות. לכן הבדיקה המעשית זהה בכולן: מהו סוג הכלי שאתם מתכוונים לשכור, איזה רישיון נדרש לו, והאם הרישיון שבידיכם חל עליו. את רישיון הנהיגה הבינלאומי מנפיקים בישראל לפני היציאה, ולכן זה סידור שנעשה מראש. שמרו צילום של הרישיון ושל הסכם ההשכרה.

ולמשפחות יש כאן שכבה נוספת. בתאילנד נפוץ המראה של קטנוע אחד שנושא הורה וילד, ולעיתים יותר מילד אחד. חובת הקסדה חלה על הרוכבים, והשאלה הביטוחית אינה משתנה לפי מי יושב מאחור: מה שנבדק הוא אם הנהיגה עצמה נעשתה כדין. אם אתם שוקלים להסיע ילד על קטנוע שכור, זו נקודה שכדאי לברר מול החברה מראש, יחד עם שאלת הרישיון.

בין האיים ליבשה: העברות בסירה ומה קורה כשצריך טיפול

סירת הזנב הארוך שבראש העמוד היא התחבורה שמחברת בין חלק גדול מהיעדים בתאילנד. חופשה אחת יכולה לכלול טיסה פנימית, מעבורת ואז סירה קטנה, וכל מקטע כזה מרחיק אתכם מבית החולים הגדול הקרוב. זו הנקודה שבה עמוד יעד לתאילנד נפרד מעמוד יעד לאירופה: השאלה אינה רמת הרפואה אלא הזמן והדרך שנדרשים כדי להגיע אליה.

המשמעות המעשית היא שהשאלה בתאילנד אינה רק אילו כיסויים יש לכם, אלא כמה זמן לוקח להפעיל אותם. מקטע בסירה או טיסה פנימית מוסיפים שעות בין הרגע שקרה משהו לרגע שמגיעים למוסד רפואי שיכול לטפל בו, וזה מה שהסעיף הבא עוסק בו.

בהקשר הזה יש בתעריפון שבידינו נתון שקל לפספס: איתור וחילוץ כלול בפרמיית הבסיס בארבעה משבעת המסלולים שבהשוואה, ובשלושה הנותרים הוא נרכש בתוספת יומית קטנה. בנסיעה שכוללת איים, סירות ומסלולי הליכה זה בדיוק הכיסוי שלא כדאי להסיר כדי לחסוך, ובארבעה מסלולים ממילא אין בו מה לחסוך. התקרות וההגדרות נקבעות בפוליסה ומשתנות בין החברות. המאמר על הכיסויים שמעבר לרפואה מסביר מה נכלל בסעיף הזה ומה לא.

מרכזים רפואיים בתאילנד: מה עושים באיים, בצפון ובבנגקוק

רמת הרפואה בתאילנד אינה אחידה, והפער הזה גאוגרפי. לפי משרד החוץ הבריטי, בתי חולים ומרפאות ממשלתיים רבים בתאילנד אינם ערוכים לטיפול בטראומה קשה, ובמיוחד באיים שבדרום ובמחוזות רבים מחוץ לבנגקוק ולערי המחוז. אותו מקור מציין גם שהעברה רפואית לישראל עלולה להיות יקרה ולהימשך זמן עד שתאורגן.

מכאן נגזרת תמונה פשוטה. בבנגקוק ובערי המחוז הגדולות, כמו צ'יאנג מאי בצפון ופוקט בדרום, נמצאים המוסדות הגדולים והמצוידים, ובהם בתי חולים פרטיים שמורגלים בטיפול בתיירים ובאנגלית. באיים ובאזורים הכפריים מה שזמין הוא לרוב מרפאה או בית חולים קטן, שיכול לייצב ולטפל באירוע פשוט, אבל אירוע קשה יותר יסתיים בהעברה. לכן באי השאלה הראשונה אינה לאן ללכת עכשיו אלא מי מארגן ומממן את ההעברה, ואת זה מסדירים מול חברת הביטוח ולא מול המרפאה.

אנחנו לא נוקבים בשמות בתי חולים, ויש לכך סיבה. משרד החוץ הבריטי מפרסם רשימה של מוסדות רפואיים ורופאים דוברי אנגלית בתאילנד, ומצהיר במפורש שהרשימה אינה ממצה, שהיא משתנה, ושאין בה המלצה על אף ספק. זו רשימה שימושית להסתכל בה לפני הנסיעה, ובעיקר כדי לדעת מה קיים באזור שאליו אתם נוסעים.

בכל מקרה אפשר להתייעץ עם הביטוח לפני שמחליטים לאן ללכת. משרד החוץ הבריטי ממליץ ליצור קשר עם חברת הביטוח מיד עם אשפוז, כדי לאמת את הכיסוי ולתאם מול הרופא המטפל. אותו הגיון חל גם על אירוע קטן: כשאין מצב חירום, פנייה למוקד לפני הפנייה למוסד הרפואי חוסכת את הבירור בדיעבד. המוקד הוא גם זה שמסדיר את התשלום, וזה אינו פרט טכני, כי לפי אותו מקור מטופל שמממן את עצמו יידרש בדרך כלל להפקיד מקדמה במזומן לפני תחילת הטיפול.

חלק מהחברות מתעדות גם ייעוץ רפואי מרחוק בעברית, כמו שיחת וידאו עם רופא בזמינות מיידית, וזה בדיוק הכלי שמתאים לשאלה "האם בכלל צריך ללכת לבית חולים" כשאתם על אי. מה שכל חברה מציעה, מספרי המוקד ואופן ההפעלה מרוכזים בעמודי החברות, וכדאי לשמור את הפרטים בטלפון לפני הטיסה ולא לחפש אותם ברגע האמת. במצב חירום פונים מיד לעזרה רפואית ומעדכנים את החברה בהקדם האפשרי.

במשפחה עם ילדים הסעיף הזה שוקל יותר, מפני שילד חולה באי הוא התרחיש שבו שאלת ההעברה הופכת מעשית ולא תיאורטית. לכן כדאי לשמור את פרטי הפוליסה של כל אחד מבני המשפחה ולא רק של מי שרכש, ולוודא שהמספרים זמינים גם למי שאינו מחזיק בטלפון עם הקבצים.

צלילה וספורט אתגרי: מה שההרחבה דורשת מכם

צלילה היא אחת הסיבות המרכזיות שישראלים מגיעים לתאילנד, והיא אינה כלולה בפוליסת הבסיס. בתעריפונים שבידינו הרחבת הספורט האתגרי קיימת בכל שבעת המסלולים, ומחירה היומי נמוך יחסית לפרמיית הבסיס. מחיר ההרחבה אינו משתנה לפי היעד, ולכן הבחירה בה נגזרת מהפעילות ולא מהמדינה.

מה שכן משתנה בין המסלולים הוא הגבולות של ההרחבה עצמה. ברוב המסלולים היא נמכרת עד גיל 70 או 75, ובמסלול אחד היא נמשכת עד גיל 85 בתעריף גבוה יותר. באחד המסלולים היא מתומחרת לכל הנסיעה ולא ליום, ומחירה היומי מוכפל כשהנסיעה עוברת 30 יום. כלומר שתי הצעות שנראות דומות בשורת המחיר יכולות להתנהג אחרת לגמרי לצולל בן 72 או לנסיעה בת חודשיים.

לתנאים יש גם צד שאינו מספרי. בנוסח פוליסת מדיכלל עולמי שקושר למעלה, צלילה שדורשת שימוש בציוד נשימה מכוסה בהרחבה בתנאי שבידי הנוסע רישיון צלילה. תנאי מסוג זה אינו נראה בשורת המחיר ואינו אחיד בין החברות, ולכן לפני קורס צלילה או צלילת היכרות כדאי לברר מול החברה מה מוגדר אצלה כצלילה מכוסה ואילו אישורים היא דורשת. ההגדרה והתנאים נקבעים בפוליסה ומשתנים בין החברות, ולכן מחפשים את שם הפעילות המדויק ברשימת החברה ולא מסתפקים בכותרת הכללית.

ולמי שנוסע לתאילנד בשביל לצלול, ולא צולל אגב הנסיעה, יש מוצר אחר לגמרי: ביטוח צלילה ייעודי. זהו ביטוח נפרד שנרכש בנוסף לביטוח הנסיעות ולא במקומו, והוא בנוי סביב פעילות הצלילה עצמה ולא סביב נסיעה מסוימת. לכן הוא בדרך כלל אינו קשור ליעד או לתאריכים: ביטוח הצלילה שמפרסמת ההתאחדות הישראלית לצלילה, למשל, מוצג כתקף בכל העולם ומתייחס לצלילה ספורטיבית, חופשית, טכנית, צלילת מערכות סגורות וצלילת מערות.

ההבדל המעשי הוא בהיקף ובעומק ולא רק בשם. הרחבת הספורט האתגרי היא נדבך בתוך פוליסת נסיעות, ואילו ביטוח צלילה ייעודי נכתב סביב תרחישי הצלילה עצמם. מי שיוצא לטיול צלילה, צולל בסוגי צלילה מתקדמים או עוסק בכך מקצועית, כדאי שיבדוק את שני המוצרים ולא רק את ההרחבה. ההשוואה שבאתר הזה עוסקת בביטוח נסיעות, וההבחנה בין השניים מוסברת במאמר על הרחבת ספורט אתגרי. התנאים, התקרות והחריגים של כל מוצר נקבעים בפוליסה שלו.

נסיעה ארוכה: תקרת ימי הביטוח לפני המחיר היומי

תאילנד היא יעד תרמילאים מובהק, ונסיעה אליה נמדדת לא פעם בשבועות ולא בימים. זה משנה את סדר הבדיקה: בנסיעה של שבוע כל המסלולים רלוונטיים ואפשר להתחיל מהמחיר, ובנסיעה של חודשיים חלק מהמסלולים כלל אינם על השולחן.

בתעריפונים שבידינו, לנוסע צעיר, תקרת ימי הביטוח נעה בין 14 יום ל-365 יום לפי מסלול. שני מסלולים מגיעים עד 365 יום, ארבעה עד 180 יום, ובאחד הפרמיה נפסקת אחרי 14 יום. כלומר טיול של שלושה שבועות כבר מוציא מסלול אחד מהמשחק, וטיול של חצי שנה משאיר שניים. התקרה יורדת עוד עם הגיל, והטבלה מציגה אותה לפי מסלול ולפי גיל מהתעריפון החי.

שימו לב שגם להרחבות יש תקרת ימים משלהן, והיא אינה בהכרח זהה לזו של פוליסת הבסיס. אפשר להגיע למצב שהבסיס מכסה את כל הנסיעה בעוד ההרחבה לספורט אתגרי נפסקת קודם. כשמתכננים נסיעה ארוכה כדאי לקרוא את המאמר על ביטוח לנסיעות ארוכות, שמסביר גם את שאלת ההארכה מחו"ל ואת מה שקורה כשהנסיעה מתארכת מעבר למתוכנן.

משפחות בתאילנד: מה משתנה כשנוסעים עם ילדים

תאילנד היא יעד משפחות מבוקש, ורוב מה שנכון לביטוח משפחתי נכון בה כמו בכל יעד: כל נוסע מתומחר בנפרד, מדרגות הגיל אינן אחידות בין החברות, וכל הרחבה שנרכשת מוכפלת במספר הנפשות. הכללים האלה מפורטים במאמר על ביטוח נסיעות למשפחה. מה שמופיע כאן הוא מה שנוגע דווקא לנסיעה לתאילנד.

הנקודה הראשונה היא תקרת ימי הביטוח, ודווקא של הילדים. אינטואיטיבית נדמה שהתקרה יורדת רק בגיל מבוגר, אבל בתעריפונים שבידינו יש שני מסלולים שבהם תקרת הימים של הילד נמוכה מזו של ההורה באותה פוליסה: באחד 90 יום לילד מול 180 למבוגר, ובאחר 120 מול 180. הטבלה שבסעיף הקודם מציגה תקרות מגיל 30 ומעלה, ולכן הנתון הזה אינו נראה בה כלל. בנסיעה משפחתית ארוכה, וזה בדיוק מה שתאילנד מזמינה, זו הבדיקה שכדאי לעשות ראשונה: מסלול שמכסה את ההורים לכל התקופה אינו בהכרח מכסה בה את הילדים.

הנקודה השנייה היא שההנחה לילד קטנה ממה שנדמה. במדרגת ברירת המחדל, שאליה שייכת תאילנד, הילד זול מהמבוגר בארבעה משבעת המסלולים ובשלושה הנותרים המחיר זהה לחלוטין. גם היכן שיש הפרש הוא נע בסביבות חמישה עד עשרה אחוזים, כלומר דולרים בודדים לנסיעה. המסקנה המעשית: אין טעם לחפש את המסלול שמוזיל ילדים, אלא להזין את הגיל המדויק של כל אחד ולהשוות את הסכום הכולל של המשפחה.

והנקודה השלישית היא אילו הרחבות מתרבות דווקא כאן. בתאילנד שתיים בולטות. הרחבת הספורט האתגרי נדרשת לפעילויות מים ולצלילה, ואם הילדים משתתפים בהן יש לרכוש אותה גם עבורם ולברר מול החברה מה גיל ההשתתפות המינימלי שהיא מכירה בו. הרחבת ביטול וקיצור נסיעה רלוונטית למשפחה יותר מלנוסע יחיד, כי כשמבטלים מבטלים את כל הכרטיסים ולא אחד, והיא מתחברת ישירות לעונתיות שבסעיף הבא. תחולתה מוגדרת בפוליסה ומשתנה בין החברות, ולכן קוראים מה בדיוק מכוסה לפני שמסתמכים עליה.

איזה מחיר מציגה הטבלה לתאילנד

בבורר היעד שבהשוואה בוחרים אסיה. לתאילנד אין שורת מחיר ייעודית בתעריפונים שבידינו, ולכן היא נכללת במדרגת ברירת המחדל, שמחירה זהה למדרגת אירופה. ההבדלים בין השורות בטבלה הם בין חברות ומסלולים.

מכאן שהשאלה המעשית בתאילנד אינה כמה עולה היעד אלא מה מצורף לפוליסה. שתי נסיעות באותו מחיר בסיס יכולות להיפרד לגמרי ברגע שמוסיפים הרחבת ספורט אתגרי, בודקים את תקרת הימים או קוראים את סעיף הרכיבה על אופנוע. הטבלה מציגה את פרמיית הבסיס החיה של מדרגת אסיה, והמחיר המדויק נקבע לפי גילי הנוסעים, התאריכים, המסלול וההרחבות שתבחרו.

עונתיות: מונסון, עונת התיירות הישראלית ומה זה משנה

תאילנד היא יעד חורף עבור הישראלים, וזו אינה רק שאלה של נוחות. לפי פורטל ממשלת תאילנד, המונסון הדרום-מערבי שולט על המדינה מאמצע מאי ועד אמצע אוקטובר ומביא איתו עננות וגשם, ואילו המונסון הצפון-מזרחי, מאמצע אוקטובר ועד אמצע פברואר, מביא אוויר יבש ושמיים בהירים. אותו מקור מציין שהחוף המזרחי בדרום המדינה יכול לקבל גשם גם לתוך דצמבר, ושמועדי הפתיחה והסיום משתנים משנה לשנה.

הוו הביטוחי אינו הגשם עצמו אלא מה שהוא עושה ללוח הזמנים. בעונה הגשומה העברות בסירה ומעבורות מבוטלות או נדחות, וגם טיסות פנימיות עשויות להשתבש. הרחבת ביטול וקיצור נסיעה היא ההרחבה שנוגעת לכך, אבל תחולתה מוגדרת בפוליסה ולא כל שיבוש נכלל בה, ולכן כדאי לקרוא מה בדיוק מכוסה לפני שמסתמכים עליה. בנסיעה שנרכשת מראש כדאי גם לרכוש את ההרחבה סמוך להזמנת הכרטיסים ולא ערב הטיסה.

בעונה היבשה, שהיא העונה שבה רוב הישראלים טסים, השאלה מתהפכת: הפעילויות בים ובמסלולי ההליכה פועלות במלואן, ולכן דווקא אז ההרחבות לפעילות אתגרית ולציוד רלוונטיות יותר. בשני המקרים ההרחבה נבחרת לפי מה שמתכננים לעשות, ולא לפי החודש שבו טסים.

למשפחות יש כאן אילוץ נוסף: הן נוסעות בחופשות בית הספר ולא בתאריכים שנוחים להן. חופשת דצמבר נופלת בתוך העונה היבשה ברוב המדינה, אבל לפי אותו מקור החוף המזרחי בדרום עשוי לקבל גשם גם לתוך דצמבר, כלומר דווקא באזור שאליו נוסעים בשביל הים. שתי מסקנות מעשיות: לבדוק את האזור הספציפי ולא את המדינה, ולשקול את הרחבת הביטול והקיצור מוקדם, כי משפחה מזמינה טיסות ובתי מלון חודשים מראש ומבטלת ארבעה כרטיסים ולא אחד.

לאן טסים בתוך תאילנד, ומה זה משנה בביטוח

בדגימת הטיסות היוצאות מנתב"ג, רובן המכריע של הטיסות לתאילנד נחתו בבנגקוק ומיעוטן בפוקט. הדגימה נמדדה באמצע אוגוסט, שהיא העונה הגשומה בתאילנד והחלשה מבחינת נוסעים ישראלים, ולכן היא מלמדת על אותו חלון בלבד ולא על התמונה השנתית. הנתונים מגיעים ממאגר הטיסות של רשות שדות התעופה.

מבחינה ביטוחית העיר אינה משנה את מדרגת המחיר, אבל היא כן משנה את מה שכדאי לבדוק. נחיתה בבנגקוק פירושה בדרך כלל שהמשך הדרך הוא טיסה פנימית או נסיעה ארוכה, כלומר מקטע נוסף שעלול להשתבש ושמרחיק ממרכז רפואי גדול. נחיתה בפוקט מקרבת לאזור האיים ולפעילויות הים, ומשם השאלה חוזרת להרחבות ולסעיף האיתור והחילוץ.

הכלל המעשי פשוט: רשמו מראש את מסלול הנסיעה לפי מקטעים, ולא רק את שם המדינה. הפוליסה נבחרת לפי מה שקורה בין הנחיתה לחזרה, וזה מה שמבדיל בין שבוע בבנגקוק לבין חודשיים שמתחילים בפוקט וממשיכים בסירה.

בטיחות אישית וציוד: טלפון, מחשב ומצלמה

לפי משרד החוץ הבריטי, כדאי לשאת דברי ערך ומזומן בצורה מאובטחת מפני כייסים, ולהיזהר מחוטפי תיקים, ובמיוחד כאלה שפועלים מאופנוע. אותו מקור ממליץ להיזהר בכלי תחבורה פתוחים כמו טוק-טוק, ולא להירדם באוטובוסים וברכבות, שם נלקחו פריטים מתיקים של נוסעים ישנים. אלה בדיוק המצבים שבהם נוסע בתאילנד מחזיק טלפון ומצלמה בהישג יד.

ונקודה שנוגעת ישירות לסעיף הקטנוע: משרד החוץ הבריטי מנחה לא למסור דרכון כערבון, למשל לחברות שמשכירות אופנועים או אופנועי ים, מפני שיש חברות שמחזיקות בדרכון כנגד טענה לנזק. אם נדרש ערבון, כדאי לברר חלופה לפני שמוסרים את המסמך שאיתו אתם אמורים לטוס הביתה.

מבחינת הביטוח, רמת הבטיחות ביעד אינה קובעת אם הפריט מכוסה. פוליסת הבסיס עוסקת בעיקר בהוצאות רפואיות, וכיסוי לאובדן או לגניבה של כבודה וציוד נרכש כהרחבה. וכאן יש הבדל שקל לפספס בין המסלולים: בתעריפונים שבידינו הרחבת כבודה והרחבה לטלפון נייד קיימות בכל שבעת המסלולים, הרחבה למחשב נייד או טאבלט קיימת בשישה, ואילו הרחבה למצלמה קיימת בשניים בלבד, וכך גם הרחבה לפריט יקר ערך. כלומר מי שנוסע עם מצלמה ייעודית מצמצם את רשימת המסלולים הרלוונטיים עוד לפני שהסתכל במחיר.

גם כשההרחבה קיימת, היא כפופה לתקרה לפריט ולעיתים להשתתפות עצמית. בתעריפון שבידינו מתועדת במסלול אחד השתתפות עצמית של 100 דולר על גניבת טלפון, מחשב או מצלמה, וזהו נתון על התעריפון ולא קביעה על כל החברות. התקרות, ההשתתפות העצמית והחריגים נקבעים בפוליסה ומשתנים בין החברות, ובחלקן יש התייחסות נפרדת לפריט שהושאר ללא השגחה. ההשוואה המלאה נמצאת במאמר על ביטוח כבודה וציוד אישי.

לפני הטיסה שמרו קבלה ומספר סידורי של הציוד היקר, וצלמו אותו. אם אירעה גניבה, מדווחים למשטרה המקומית ומבקשים אישור כתוב, מעדכנים את חברת הביטוח ושומרים כל מסמך שנדרש לתביעה. מספר החירום בתאילנד הוא 191 למשטרה, ולתיירים פועל גם קו המשטרה התיירותית במספר 1155.

מה כדאי לסדר לפני הטיסה

שמרו בטלפון את מספר הפוליסה, מספר המוקד והדרך לשלוח מסמכים, ולא רק קישור בתיבת הדואר. אם מתוכננת צלילה, פעילות אתגרית או השכרת קטנוע, סדרו את ההרחבה ואת המסמכים לפני היציאה ובדקו שתאריכי ההרחבה מופיעים בפוליסה. צילום של רישיון הנהיגה, של רישיון הצלילה ושל הסכם ההשכרה שווה הרבה ברגע שצריך להגיש תביעה.

לפני הנסיעה כדאי לעבור על אזהרות המסע העדכניות של המל"ל, ולבדוק את המידע הרפואי לנוסעים לחו"ל באתר משרד הבריאות. שני המקורות מתעדכנים, ולכן בודקים אותם סמוך ליציאה ולא רק בעת ההזמנה.

בערכת הנסיעה לאסיה תמצאו את פרטי החירום והכלים הזמינים למדרגת היעד שבחרתם. כדאי לשמור אותם גם כצילום מסך, במיוחד לפני מעבר לאי או לאזור שבו הקליטה עלולה להיות פחות יציבה.

שאלות נפוצות על ביטוח נסיעות לתאילנד

סיכום

בהשוואה בוחרים אסיה, והמחיר עצמו לא יפתיע אתכם. מה שכן שווה את הזמן הוא שלוש בדיקות: אם אתם מתכננים לרכוב על קטנוע, לוודא איזה רישיון הפוליסה דורשת; אם אתם מתכננים לצלול או לצאת לפעילות אתגרית, לרכוש את ההרחבה ולבדוק את תנאיה ואת תקרת הגיל שלה; ואם הנסיעה ארוכה מחודש, לבדוק את תקרת ימי הביטוח של המסלול לפני שמשווים את המחיר היומי. שלוש הבדיקות האלה אינן מופיעות בשורת המחיר, והן שקובעות אם הפוליסה תעבוד ברגע שתצטרכו אותה. אם אתם נוסעים כמשפחה, הזינו את הגיל המדויק של כל אחד והשוו את הסכום הכולל, כי מדרגת הגיל משנה גם את המחיר וגם את תקרת הימים.

מאמרים שיעזרו לכם לבחור

• הכל על ביטוח נסיעות לחו"ל - הביטוח לכל אחד ולכל נסיעה
• ביטוח נסיעות לחו"ל עם מצב רפואי קיים
• ביטוח נסיעות לחו"ל לגיל השלישי
• ביטוח כבודה וציוד אישי בנסיעות לחו"ל
• ביטוח ספורט אתגרי בחו"ל
• ביטוח ספורט חורף לחופשת סקי
• ביטול נסיעה עקב צו 8 - מה מכוסה